אימון לבריאות בחולים עם מחלה כרונית
כיום, רופאים נאבקים להעניק מידע וטיפול במהלך 15 דקות של ביקור – אבל אינם מצליחים להקדיש מספיק זמן לכל הצרכים של המטופלים שלהם.
חצי מהחולים עוזבים את הרופא בלי להבין מה הוא אמר להם בביקור, רק 9% מהחולים שותפים להחלטות של הרופא, וזאת על אף שקבלת החלטות משותפת קשורה לתוצאת בריאות טובה יותר. ממוצע היענות לטיפול התרופתי עומדת על 50%, ואילו היענות לשינוי אורחות חיים עומדת על פחות מ- 10%.
לאור התוצאות העגומות הללו, על הרופאים לנקוט בגישה חדשה: לעבוד יחד עם החולים בכדי לוודא כי הם מבינים ומסכימים להיות שותפים לתהליך הטיפול במחלה הכרונית שלהם.
מה זה אימון לבריאות?
אימון לבריאות היא אחת הדרכים לשיפור תוצאות הבריאות הרצויות בחולים.
ניתן להגדיר אימון לבריאות כמתן תמיכה לחולה ברמת הגברת הידע, העצמת היכולת, ושיפור הכלים והביטחון להיות שותף פעיל בטיפול הרפואי שלו כך שהוא יוכל לזהות מטרות בריאות ולהגיע אליהם בכוחות עצמו.
הנ"ל דומה לפתגם הסיני העתיק: "תן דג לחברך והוא יאכל לבד, אבל אם תלמד אותו איך לדוג, הוא יאכל כל חייו", כלומר: במקום "להציל" את החולה, אנחנו מאמנים את החולה. במצב מסכן חיים, כמו ניתוח חירום אנחנו צריכים להציל את החולה, אבל במצב של מחלה כרונית, צריך ידע, מיומנות וביטחון בשביל שהחולה ישנה לטובתו שלו.
מי יכול להיות מאמן לחיים בריאים?
במסגרת הצוות המטפל, כל אחד יכול להטמיע ערכים של אימון לשלבי האינטראקציות שלו עם החולה. אין זה משנה מי מקבל על עצמו את תפקיד המאמן, אלא יש לזכור כי אימון בבסיסו קיים שיתוף פעולה עם המטופל (לשאול את החולה אילו שינויים הוא מוכן לקחת על עצמו) ולא בסיס סמכותי-פטריארכי (להגיד לחולה מה לעשות).
5 התפקדים המוגדרים של המאמן לאורח חיים בריא
- לספק תמיכה לניהול-עצמי עבור המטופל, ע"י:
- מתן מידע
- לימוד מיומנויות הקשורות למחלה
- עידוד התנהגויות בריאות
- לימוד טכניקות לפתרון בעיות
- סיוע מבחינה רגשית במשמעות המחלה הכרונית
- מעקב המשכי ועמידה ביעדים
- עידוד המטופל להיות פעיל ויוזם בבריאותו
- לגשר בין הקלינאי לבין המטופל – קיימים לא מעט פערים, המשפיעים על התוצאה הסופית על בריאותו של המטופל. אחד הפערים קיים בין מתן מרשם לבין נטילה ממשית קבועה ורצופה של תרופה למחלה כרונית. המטופל צריך להבין את סיבת המתן, את אופן הנטילה של התרופה, לגשת לבית המרקחת וממש לקנות את התרופה ובסוף להיענות לטיפול.
- להוות רשת למטופל בכדי שיוכל לנווט את דרכו במערכת הבריאות, ע"י: חיבור המטופל למאגרים מקצועיים/רפואיים/חברתיים/רלוונטיים, יצירה של תמיכה, מתן סיוע כאשר עולים קשיים, העצמת את המטופל, לוודא כי קולו של המטופל נשמע.
- להציע תמיכה רגשית, ע"י: הבעת עניין, בירור הנוגע למצב הרגשי, הפגנת אמפטיה, לימוד מיומנויות להתמודדות.
לשמש כדמות המשכית ורציפה, ע"י: הפיכה לדמות קבועה, זמינות גבוהה, מעקב לבניית אמון.
שני מודלים לאימון לבריאות
המודל הצוותי – הרופא מצוות למאמן לאורח חיים בריא (איש בריאות כמו: אחות, עו"ס, רוקח וכן הלאה) המדבר את שפת המטופל ומבין במחלות הכרוניות של המטופל. המאמן רואה את המטופל לפני ואחרי הפגישה עם הרופא, מוודא כי הבין את הנחיות הרופא וממליץ על תוכנית פעולה שתשלב את המטופל לפעילות משנה-התנהגות. שיחות טלפוניות מאפשרות את ההמשכיות והמעקב הדרוש.
המודל מבית החולים לבית המטופל – מטופלים המשתחררים מבית החולים הם פעמים רבות מבולבלים לגבי תרופותיהם, נאלצים להתמודד עם בשורות רפואיות חדשות ומחלות חדשות, ועל כן ההתמודדות היא קשה. זאת הזדמנות מצוינת לשלב את המטופל בתוכנית אימון לבריאות, כאשר המטרות במקרה זה הן: 1. להבין ולהכיר את הטיפול התרופתי, 2. להתגבר על מכשולים בכדי לא לפספס פגישות אצל איש הצוות הרפואי, 3. לזהות החמרה בסימנים ובתסמינים ולהגיב בהתאם, 4. להגדיר מטרות ל- 30 יום, לתעד מידע רפואי ולדעת לשאול שאלות מפתח את הצוות הרפואי המטפל.
השורה התחתונה – הצדקה כלכלית?
התועלת הקלינית של אימון לבריאות במטופלים הודגמה והוכחה.
המודלים המתוארים וקיימים במרכזי בריאות ברחבי ארה"ב מדגימים הצדקה כלכלית להעסקת מאמן לבריאות וזאת ע"י מתן האפשרות לרופא המשפחה בקליניקה לפנות יותר זמן לביקורי חולים. בכך נצפתה עליה במספר המגיעים לקליניקה ב- 60% ולאחריה עליה בהכנסות המאפשרת את מימונו של המאמן לבריאות. היחס של מאמן לרופא הוא בסדר גודל של 1:1 או 2:1.
באופן כללי, ניתן להעסיק מאמן לבריאות לטפל במטופלים של 3 רופאים (בעלות 60 ₪/שעה, 144,000 ₪ בשנה). כל רופא יצטרך לראות בסה"כ 2 חולים יותר (בעלות של 160 ₪ לביקור, סה"כ תוספת רווח שנתית של 230,000 ₪), ביום ביקור, בשביל לממן את המאמן לשנה.
Bennett HD, Coleman EA, Parry C, Bodenheimer T, Chen E. Health coaching for patients with chronic illness. Fam Pract Manag. 2010 Sept-Oct; 17(5): 24-29